טעמי המנהגים רנ״ה

1 טעם. שאמרו ז"ל בצפרנים שורפן חסיד. כי שריפת הצפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע"ג שמזיק לו. תוס' נדה דף י"ז ע"א בד"ה שורפן חסיד בשם הערוך:

2 קונטרס אחרון ובשאר ימים אין לקוץ כלל. אודות צפרני הידים ורגלים ביום א' מסברא שהלילה הולכת אחר היום שלאחריה בכך. ואולי חשש גם בצפורן א' דיד וא' דרגל. ומ"מ רק גירור בסכין אינו בכלל נטילת צפרנים וגם לגבי אבילות וחוה"מ קיל בכך וכ"ש בהנ"ל. אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ר"ס: צפרנים שאין ליטול בר"ח אם התחיל בשוגג אינו פוסק וליל ר"ח גם להתחיל קיל בכך. שם סי' תי"ז: צריך ליזהר שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה שאז מתעוררים הדינים בסוד לא תחסום שור בדישו ואפי' בע"ש הי' נזהר מאד כי עדיין אין הדינים ממותקים כ"כ אלא עד סמוך ללילה. לחם מן השמים להאריז"ל:

3 לפי הניגון. ובס' תוי"י ויקרא פי' דע מה למעלה ממך. אי אכזריות או רחמים זה נמשך ממך. אי קיימא בנהירו דאנפין. כדכתיב עבדו את ה' בשמחה. גורם כך למעלה. וה"ה בעצבות. אי אכזריות. או רחמים. גורם כך למעלה שלפי אתערותא דלתתא כך נתעורר למעלה. ובפרשת צו כתב בשם בעל עקידה נח כי העולם הגדול שהוא עולם העליון והעולם הקטן שהוא עוה"ז הם כשני כלי ניגון הנערכין על יחוס אחד שאמרו חכמי הניגון כי בהניע טור מהא' מתעורר אל קולו הטור דשכנגדו בכלי השני מפני יחוס השוה שביניהן. וז"ש שכנור דוד הי' מנגן מאליו.